משה רוזנפלד

אז איך משה רוזנפלד בעצם קשור לגלבוע? 

משה רוזנפלד הופקד  על משטרת שאטה שבעמק חרוד, ועבר עם משפחתו להתגורר בקיבוץ תל יוסף הסמוך

במסגרת תפקידו כשוטר באזור העמק והגלבוע נרצח משה. 

אבל.. בוא נחזור להתחלה- 

 משה נולד במנחמיה לשושנה ושלמה יעקב רוזנפלד. אח לצבי ושמעון, בן שלישי למשפחה, אך ראשון במושבה שהקימו אביו ואמו בעצמם. נקרא משה ע"ש שם סבו שהיה מאנשי העלייה הראשונה וממקימי ראש פינה.

משה למד בבית ספר החקלאי מקוה ישראל,  כבר אז חבריו ללימודים כינו אותו "מוכתר הגלילים" שהיה חסון, והגן על תלמידים שהגיעו מהגליל והיו לעיתים ללעג בשל מבטאם- כבר אז היה משכין שלום בין מתקוטטים

.כשסיים ללמוד במנחמיה לאחר לימודיו בבית הספר החקלאי מקוה ישראל, 

. במסגרת תפקידו יסד קבוצת רוכבים של קבוצת הפועל, במסגרת הפעילות ניתנו שעורי רכיבה, ונערכו תחרויות בבית אלפא.

אביו של משה, שהיה המוכתר של מנחמיה אמר לבנו: "משה בני, אל תפנה לפרוספריטי, לך ועמוד על משמרתך – משמרת השוטר העברי". (בשנת 1917 נהרג צבי אחיו של משה מירי בשוגג בגורן עם שחר). לאחר 3 שנות לימודיו בפנימיה, התנדב במשך 4 שנים בחייל הספר (יחידות מן הצבא הבריטי הארץ ששילבו שירות של ערבים ויהודים), ואז התגייס במשך 12 שנה למשטרת הארצישראלית בדרגת סרג'נט (סמל) שהיא דרגה גבוהה לשוטר יהודי במשטרת המנדט, שבמסגרתה שירת בראש פינה, חלסה (קרית שמונה), באר שבע, ג'נין, ירושלים, יפו, בית דג'ן, פתח תקווה… 

בזמן שירותו בבאר שבע, הכיר את יהודית גורדון לה נישא (בת הזקונים של בתיה ויעקב מראשי הקהילה היהודית הקטנה בעיר. אביה הקים יחד עם מאיר שניידרוביץ בשנת 1901 את טחנת הקמח הממוכנת בעיר. יהודית נולדה בשנת 1908 אחרי מות אביה.

אומרים שמשה הכיר את יהודית עוד כשהיה תלמיד ב"מקווה-ישראל", יהודית למדה אז בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב והייתה חוזרת הביתה לבאר-שבע רק לחופשות.

בשנת 1928, כאשר היה בתפקיד במשטרת יפו, התחתנו יהודית ומשה והתיישבו ב"חמולה הבאר-שבעית" שבנווה צדק. בהיותו בדרגת סמל הופקד רוזנפלד על משטרת שאטה שבעמק חרוד, ואז עבר עם משפחתו- יהודית אשתו ושני ילדיהם- יעקבל'ה ואמנון, לקיבוץ תל יוסף, והיה לסמל במשטרת שאטה (הנוקטה (ערבית)- הנקודת, נק' המשמר). בשנת פיקודו על הכלא- המצב הבטחוני היה גבוה מאוד ביחס למצב עד כה. הם היו 4 שוטרים בפיקוד. (התושבים בעמק לא זכרו תקופה כ''כ ארוכה ללא גנבות.)

בסוף 1934 רצה לעזוב אנשי גוש עין חרוד ושליחי יישובים הפצירו בו להישאר: "אם תלך, לא יהיה מי יעמוד על המשמר וישליט פה חוק וסדר ואז אנא אנו באים?"

היה אדם שמכבדים אותו, משכין שלום בין כולם (בין בין ישוב עברי לכפר ערבי שהסתכסכו)- הקשיבו לו כשוטר אמיץ, חסון ורודף צדק, וכיהודי שהכיר את מנהגי שכניו הערבים והבדוים ודיבר ערבית שוטפת. גילה קשיחות ומרץ ברדיפה אחרי פורעים ועבריינים ערבים. הוא היה צנוע בהליכותיו, מסור לתפקידו, מופת לוותיקים ומדריך לחדשים.

בשנת 1921 הגיע משה לבאר שבע במסגרת משטרת הגבולות ושם פגש לראשונה את יהודית בת יעקב גורדון - ממקימי טחנת הקמח הראשונה בבאר שבע בבעלות יהודית וראשוני המתיישבים היהודים בעיר. שנים לאחר מכן נפגשו השניים שוב בתל אביב ובשנת 1927 נישאו.

אז איך משה רוזנפלד נרצח?

תרצ"ו, סתיו 1935, החלה תסיסה ערבית והסתה בשווקים ובמסגדים וקריאה לג'יהאד בדפי העיתונות הערבית. חודשים קודם המאורעות, כנופיות אל- קאסם היו מתנקשות ביהודים ופוגעות בפרדסי קיבוץ עין חרוד-בית אלפא וחפציבה, וניסו לקטול את השכנת השלום של משה בין הערבים ליהודים. (שאיפתם הייתה להרחיב את הפעילות עם כפרי נעורה-טייבה-קומי-טמרה). ידיו של משה רוזנפלד, שמונה למפקד המשטרה 'שטה', היו מלאות עבודה. הם

כנופיה הבינה שתצטרך לטמון מארב ולחסל את רוזנפלד. וביום חמישי, 7.11, י''א חשוון, נמצא כי חדרו לפרדס עין חרוד וגנבו אשכוליות. החברים הודיעו מיד ל"נוקטה". משה שיער שזה בדוים מסחנה. משה שהיה שומר, לקח עימו שוטר ערבי בסוס, והם רכבו אחרי עקבות הכנופיה, כאשר שביל אשכוליות/תפוזים הוביל למעלה ג'בל פקועה (בפי הערבים)- הגלבוע. בעוד השביל מגיע למתלול, הותיר את הערבי וסוסו והחל לעלות במעלה ההר. 11:00 בבוקר, הערבים אומנים מארב במעלה, נשמעו שתי יריות. השוטר הערבי חשש שקרה דבר למפקדו, יצא לבית אלפא הקרובה להזעיק עזרה. הוא פנה לאליעזר סקלרץ שעבד באותה עת כשומר (נוטר) ועוזר המוכתר, לקח את רובה הצייד שלו "ג'יפט"  עגלה ונסע עם חברים מבית אלפא וחפציבא לעזרה. אליעזר נטל עגלה ויצא עם כמה חברי משק מחפצי-בה ומבית-אלפא. השאיר הוראות: "אם תשמעו ירייה אחת, סימן שצריך להזעיק עזרה". 

דודיק יבזרי (לימים יזהר) שעבד באותו היום בטרקטור בשדה א' בין פרדס לכאן ב' ראה כיתת שוטרים בריטים חולפים לצידו ובירר מה קרה, בעוד הם עולים במעלה ההר. עלה עימם, הם תפסו עמדות והוא ניגש לגופה שהייתה לצד השוקת, כאשר פניו מכוסות בכובע הקולפאק, מנוקב. הוא הגיע לגופה וראה את משה כאשר "הבעת פניו היתה רגועה שקטה וסלחנית כאילו והיה אומר והיה אומר, כן נבלות הפעם הצלחתם לסדר אותי..." (מתוך ספרו 'ארז שם זמני').

סקלרץ ואנשיו, במהירות עלו לוואדי עד שהבחינו בגופה לצד מעיין קטן, (הערבים פשטו על מגפיו) למרגלות מערה. חור גדול בגודל אגרוף נפער בגולגולתו ליד עינו השמאלית. אליעזר ירה באוויר. 

משטרת נצרת נתוודעה למצב, ותוך זמן קצר הגיעו חיים שטורמן, מוסא גולדנברג ואהרון אתקין עם עוד חיילים וקציני משטרה. גילו שלמערה שני פתחים ובה פיתות טריות, לבושים ערימת כדורי רובה ומחברת, בה קרא חיים (שידע ערבית) את רשימת שמות המתנקשים ושמות יישובים עבריים ויהודים כמטרות פגיעה, בניהם חיים, מוסא (ובית אלפא), כנראה מפני פעילותם ברכישת אדמות מטעם קק''ל. השוטרים הבריטים גבו עדויות ונטלו ממצאים ושבו על עקבותיהם. (אמרו כי קיבל ירייה אחת מרחוק ושתים מקרוב בראש. תרמילי הכדורים שנמצאו הם של רובה גרמני.)

20:00 ארבעת החברים (הרי מי הם? ישנם 5: דודיק חיים אתרים מוסא ואליעזר.) עלו להר ברקן משם קראו לעזרה וחברי בית אלפא בית אלפא סחבו באלונקה את משה ההרוג למרגלות ההר, שם חיכה האב לבנו.

שוחט מנחמיה נתודע לרצח וקרא לאביו של רוזנפלד בדחיפות לתל יוסף, בדרך,  בבית שאן, נתקעה המכונית, ניגש שוטר שאותו שאל שלמה יצחק על בנו, אך השוטר ניסה להתחמק, שהתנגש בשודדים ונפצע קל. בעודם מדברים הגיע ערבי שהידר את רצח משה רוזנפלד באוזני אביו!

בעקבות רציחתו- של רוזנפלד על ידי אנשי "היד השחורה", פתחו הבריטים במצוד נרחב אחרי עז א-דין אל-קסאם ולוחמיו, והם אותרו שבועיים לאחר הרצח וכותרו סמוך לכפר יעבד שבשומרון. אל-קסאם נהרג יחד עם שלושה מחבורתו.שמונה אחרים מהחבורה נתפסו והועמדו לדין על רצח רוזנפלד ושוטר שנהרג בקרב עם אנשי הכנופיה.ארבעה מאנשי הכנופיה נדונו ל-14 שנות מאסר. בנובמבר 1937 נאסר שיך פרחאן א-סעדי בחשד למעורבות ברצח רוזנפלד. יש הרואים ברוזנפלד את ראשון הרוגי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט שפרצו חודשים אחדים לאחר מכן. על מצבתו נרשם: "הראשון לחללי היישוב במאורעות הדמים תרצ"ו. פ"נ משה בן שלמה יצחק רוזנפלד נפל חלל בהר הגלבוע בעמדו על משמר הלאום". גם בספר "מאורעות תרצ"ו" בהוצאת דבר מ-1937, מופיע רוזנפלד בראש רשימת הקורבנות.

לוויתו-

 ביום שישי למחרת, קברו אותו בבית הקברות הראשון של תל יוסף חיים חרוד לצד מעיין חרוד. הותיר אחריו אבא ואמא שמעון ובר כוכבא (כוכב)- אחיו ואשתו יהודית וילדים יעקבל'ה בן ה8 ואמנון (נוני) בן ה2 וחצי. משפחתו המשיכה להתגורר בתל יוסף) יום זה היה ליום אבל על העמק, וליום חשבון נפש לתנועה הציונית בכלל. התושבים שבתו ממלאכה לתלמידים מלימודים. הלוויה יצאה מבית אלפא דרך משטרת שאטה-תל יוסף ובית הקברות הראשון של תל יוסף חיים חרוד לצד מעיין חרוד.. קהל רב ממנחמיה, קיבוצי העמק והצפון השתתפו ואף משה שרתוק נציג הסוכנות היהודית אלן אנדרס מפקד המשטרה הבריטית ושוטרים. 

הספד-

חיים שטורמן טבע את המושג: "נופלים ההולכים ראשונה" על רוזנפלד. בין דברי ההספד של האב על קבר בנו אמר: "משה, לא נפלת מאחיך צבי, בניתם גשר בין עמק הירדן ובין עמק יזרעאל, נפלת חלל על הרי הגלבוע…נפלת חלל על הרי הגלבוע, שם נפלו גיבורי ישראל שאול ויונתן…"

קברו- 

עוצב בציור לפי רישום שעיצב אביו יצחק, המציין הן את האח הבכור שנפל, צבי, והן אריה המסמל את משה שומר העמק. והכתוב:"הראשון לחללי היישוב במאורעות הדמים תרצ"ו...נפל חלל בהר הגלבוע בעמדו על משמר הלאום".

לאורו וציטטוים-

 לימים, אמנון, בנו של רוזנפלד מעיד:"הסיבה הראשית להיותו של אבי מטרה לכנופיית אל-קאסם היא שאבי היה איש שידע להשכין שלום בין היהודים לערבים, ידע לתחום לכל אחד את גבולותיו, כך שזה לא יפגע בזה. ברור שמצב כזה נגד את מטרות הכנופיה והם שמו לעצמם יעד לחסלו. והיו גם מניעים אישיים – משה רוזנפלד היה פרש מעולה ובכל תחרויות נעיצת הרומח הוא זכה במקום הראשון דבר שפגע בגאוותם של לא מעט ערבים…"

חבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובין השאר נאמר שם: "הדור בלבושו, חסון, בעל קומה זקופה והבעת פנים נעימים, מעינו נשקף בטחון עברי קדום. אדם עניו, צנוע בהליכותיו, רחמן ונענה לכל סובל. היתה בו שנאה עזה לכל יהיר, לכל עריץ הפוסע על ראשי בני אדם, ואהבה עזה ליושר, צדק ושלום. שומר ישראל אמיתי, לא ינום ולא יישן, לא ידע לאות בעבודתו, את עצמו כולו הקדיש לשירות הישוב, לשמירת הנפש והרכוש;" 

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקח המשטרה הבריטי סונדרס; "משה, שהיה אחד מסגני הקצינים במשטרה, היה מכובד על-ידי כל הקצינים והשוטרים גם יחד ואבידתו תורגש מאוד אצל כולנו;" שמו הונצח גם בספרים.

הנצחתו-

 בלוח זיכרון לצד המעיין שנקרא על שמו, "עין הסמל".

העשרה- 

 כנופיית עז א-דין אל קסאם (ע''ש קסאמים מעזה…) הייתה מהכנופיות הראשונות בארץ שפרעה רבות ביהודים. לאחר הרצח נעשה מצוד בעקבות הכנופיה בו הבריטים הרגו סמוך לכפר יעבד את אחד קסאם עם שלושה מחבורתו. 8 מן החבורה נידונו למאסר. עז- א-דין ממזר!

לאור היום ב- 24 בספטמבר 1942 , בלב המושבה מנחמיה ירה שכן, בחור בשם יוסף זליקוביץ, באב המשפחה שלמה-יצחק רוזנפלד בן 62, ובצעיר בניו בר-כוכבא (כוכב) בן 34 והרגם. שמעון ושאר בני המשפחה עזבו את המושבה.

לאחר מלחמת ששת הימים, ניפצו ערביי פקועה את לוח הזכרון. פלטיאל סלע (קוריס), שומר שדות העמק ואיש שמורות הטבע והגנים אסף חבר'ה שטיפלו במעיין וסביבתו ובלוח הזכרון.

אודותיו ניתן למצוא בספרים: "בדם ובאש - מאורעות תרצ"ו-תרצ"ח", "ההתיישבות בגליל התחתון" וחוברת שכתבו חבריו.

במותו הותיר את אלמנתו יהודית ובניו יעקב ואמנון אשר התקבלו בקיבוץ תל יוסף.

המערה שבפתחה נרצח נקראת "מערת רוזנפלד" והמעיין לידה "עין הסמל", בעמק הנעלם שבגלבוע חברי בית אלפא מייחסים את השורה "מי ירה ומי זה שם נפל?", ב"שיר העמק" ("באה מנוחה ליגע") שכתב נתן אלתרמן ב-1935, למותו של משה רוזנפלד, אך לטענה זו אין בסיס.

אחיו, צבי רוזנפלד, נרצח על ידי ערבים בעבודתו בשדה, קודם להרצחו של משה. בספטמבר 1942 נרצחו אביו, שלמה יצחק רוזנפלד, ואחיו בר כוכבא, מירי של איכר אחר במושבה מנחמיה