בלב הגליל התחתון המערבי מסתתרת לה עיר עתיקה שגוללת בתוכה את סיפור הגבורה, התעוזה, האומץ וחירוף הנפש של עם ישראל, בתוך מרחבי טבע פראיים ועוצרי נשימה שמרמזים גם הם על מה נלחמו אותם יהודים חדורי מטרה לפני 2000 שנים.

רמת קושי- מתאים למשפחות מטיבות לכת. יש שתי אפשרויות לעלות לתל, אחת תלולה יותר ואחת ארוכה אך מתונה יותר. מן התל יורדים אל הואדי והעליה אחריו גם היא מעט מאתגרת אך לא ארוכה. ישנה אפשרות לוותר על העלייה להר עצמון ובכך להפוך את המסלול למאתגר פחות וקצר יותר.

עונה ממולצת- מומלץ לטייל בסוף החורף ובאביב. בקיץ המסלול כבר אינו ירוק וברובו חשוף לשמש. אורך המסלול- אם עולים להר עצמון- 6 ק"מ, 4-5 שעות. אם לא עולים להר עצמון- 4 ק"מ, 2-3 שעות.

איך מגיעים?- מכביש 6 מתחברים במחלף סומך לכביש 70 עד פניה ימינה לכביש .781 נחלוף על פני מצפה אביב, כאוכב אבו אל הוג'א, עד שנגיע אל פניה למושב יודפת. נפנה לכיוון המושב עד פיצול לכביש מסומן בסימון שבילים ירוק. נפנה אליו ונסע כחצי ק"מ עד החניון של תל יודפת. כשנגיע לחניון נפגוש במיצג של "חיילים רומאים" ניצבים עם מגנים וחצים, מכונת ירייה של אבני בליסטראות וכמובן שלא נוכל להתעלם מהתל המרהיב שעומד לפנינו.

מה נראה בשטח -? בתחילת המסלול ישנן שתי אפשרויות לעלות לתל- בעליה המסומנת בכחול, אפשרות תלולה יותר. או בסימון השחור שמקיף את התל. בפסגת התל ניתן למצוא מערה, בורות מים, בית בד, קבר אחים, רמזים ושאריות רבות לחיי היהודים ביודפת העתיקה.

מי את יודפת? מדהים לחשוב ש1900 שנים וחמישה ימים בדיוק לפני שחרור ירושלים בכ"ה באייר ,1967 נפלה העיר יודפת בידי הרומאים, העיר הראשונה שנפלה במרד הגדול לאחר שלא נכנעה לרומאים ונאבקה עד הרגע האחרון. כשהרומאים באו לארץ, הם באו במטרה לשים קץ לכל המרידות הבלתי פוסקות של היהודים, הם לא יכלו לסבול את חוסר השליטה שלהם ע העם הקטן הזה. הם הגיעו דרך עכו והיה ברור שהגליל התחתון יהיה התחנה הראשונה שלהם בדרך אל ירושלים. עיר הבירה של הגליל התחתון, עיר המסחר המרכזית, מרכז השלטון בגליל, ציפורי נכנעה ללא קרב. מציפורי ברחו כל אלו שלא רצו להיכנע אל יודפת. מרגע זה שעון החול של יודפת החל לדפוק, היה ברור שהיא היעד הבא של הרומאים. יוסף בן מתתיהו, מפקד המרד בגליל אמר על יודפת בספרו " מלחמות היהודים":''והעיר יודפת נמצאת כמעט כולה בראש הר תלול המוקף מעברים תהומות אין חקר, ונסות איש להקיף למטה, תחשכנה עיניו מעומק פי התהום, ורק מרוח צפון נמצאה דרך אל העיר כי שם נבנתה בצלע ההר המשתפע ויורד.. ועוד הרים נוספים הקיפו את העיר סביב ועל כן נסתרה מעיני אדם טרם התגלו אליה. זו הייתה תכונת יודפת הבצורה''. ליודפת היה יתרון הגנתי משמעותי, הבעיה הייתה אספקת המזון, המים והתחמושת- כמה זמן יחזיקו מעמד התושבים הנצורים? הרומאים הגיעו אל יודפת והטילו עליה מצור. תושבי יודפת היו נחושים- יודפת לא תכנע! במצור שנמשך 47 ימים נאבקו היהודים בנסיונות הרומאים לחדור אל העיר בדרכים שונות, אך בסופו של דבר יהודי שנסע להימלט מן העיר נתפס בידי הרומאים ולאחר עינויים חשף מידע רגיש ביותר, בלוחמים ביודפת כבר מיואשים ועייפים ובאשמורת האחרונה של הלילה הם נרדמים במשמרת. אספסיאנוס, מפקד המרד ניצל את המידע הזה כדי לפרוץ בדיוק בזמן הזה לעיר ואכן הצליח. מרגע כניסתם של הרומאים בעיר הם טבחו בכל עובר ארוח, גברים, זקנים, נשים וטף- לא השאירו אף אחד, מלבד שניים בודדים. יוסף בן מתתיהו הסתתר עם כמה מלוחמיו באחת המערות, יחד הם כרתו ברית- אותנו לא יהרגו הרומאים, הם לא יענו אותנו כדי שנחשוף מידע, אנחנו נהרוג את עצמנו. אז הם עורכי הגרלה אכזרית בה כל אחד הורג את חברו. רק יוסף בן מתתיהו ואדם אחד נשאר והם מחליטים לנסות לברוח, אך הרומאים תופסים אותם ומספחים את יוסף בן מתתיהו אליהם שילווה אותם במסע דיכוי המרד, מאותה נקודה יוסף בן מתתיהו תיעד כל אירוע במרד הגדול שהסתיים בחורבן הבית. יודפת אומנם נפלה, אבל הנחישות של היהודים להילחם ברומאים עד זוב דם, היא מה שעיקב אותם להגיע אל ירושלים, עייף אותם, וגבה להם מחירים מאוד מאוד כבדים. מה היו אומרים אותם יהודים גיבורים אילו היו יודעים ש2000 שנים אחרי הקרב שלהם על הבית, המאבק שלהם לחיי חירות בארץ ישראל, המאמץ לשמור על ירושלים, לא יהיה לשווא? האם הם היו מוותרים לו היו יודעים ש2000 שנים אחרי יטיילו יהודים בעתיקות ששרדו מימי מלחמתם ויצעדו בארץ היפיפיה שהפכה להם למדינה ולבית? יודפת היא סיפור על גבורה וחירוף נפש של אנשים פשוטים, אותו סיפור שמלווה את עם ישראל כבר 2000 שנים. מלבד סיפורה העוצמתי של יודפת, אפשר לחוות את היופי של הנוף הפשוט והירוק של הגליל התחתון. עצי החורש היפייפים, הפריחה בחודשי האביב, ומי שיחליט לעלות להר עצמון יזכה אפילו לתצפית מים התיכון ועד הכנרת- ארץ ישראל במלוא תפארתה!

יורדים מהתל בסימון כחול ותלול אל הואדי, נעבור מעבר בקר ולאט לאט נתחיל לטפס מן הואדי. בסוף העליה נפגוש שביל 4X4 נמשיך בשביל לפי הסימון הכחול עד שנפגוש שער. בשער יש אפשרות להמשיך עם הסימון השחור בחזרה אל החניון או לעלות אל הר עצמון. לרוצים לעלות להר עצמון- פנו עם הסימון הכחול ועלו איתו אל ההר. בהר תהנו מתצפית מדהימה!

זה גם אחלה זמן לפק"ל קפה:( משם נמשיל בסימון כחול במשך קצת יותר מחצי ק"מ עד שנפגוש פיצול- להמשיך בכחול או לפנות לשביל לא מסומן. נפנה לשביל הלא מסומן המזרחי יותר, לאחר ק"מ של ירידה מתונה נתחבר בחזרה אל הסימון הכחול ממנו התחלנו את ההליכה. משם נחזור אל השער ומהשער נמשיך בסימון שחור עד שנגיע לצומת T בה נפנה ימינה ולאחר מטרים בודדים נתחבר לסימון אדום של שביל 4X,4 איתו נמשיך בחזרה לחניון.