העיר יבש גלעד המקראית

נחזור אחורה בזמן, לתחילת תקופת ההתנחלות: בני ישראל עומדים לחצות את נהר הירדן באזור בקעת הירדן ומתכוננים לכבוש את נחלת אבותיהם- א"י.

אך רק 2 שבטים- ראובן וגד, מחליטים לשלוח את מנהיגיהם אל משה (מנהיג כל עמ"י) בבקשה קצת מוזרה:

להישאר בעבר הירדן המזרחי (ממלכת ירדן של היום) מפני השפע שיש באזור לטובת גידולי המרעה שברשות השבטים.

משה, שדאג שיווצר ניתוק בין שבטי גד וראובן לשאר שבטי ישראל, החליט להשאיר את חצי משבט המנשה גם באזור עבר הירדן המזרחי.

למה דווקא מנשה?

מפני שזה הוא שבט שדגל בערכי-"תורה ועבודה"- היו גם אנשי רוח, וגם אנשי עשיה, עם אהבה וציפיה לא"י.

 

אחת מן הערים המוזכרות במקרא בתוך נחלת חצי שבט המנשה בעבר הירדן המזרחי הייתה העיר יבש גלעד.

בעיר זו התרחשו שלושה מן הסיפורים המרתקים בהיסטוריה של עמ"י בתקופת המקרא.

 

סיפור פילגש בגבעה

טרגדיה נוראית נפלה על העיר יבש גלעד, מדוע?

מסופר לנו בספר שופטים, פרק י"ט, על פילגש (אישה נחותה במעמדה מאשר האישה הראשונה של הבעל) לאיש משבט לוי שברחה לבית אביה בשבט יהודה. כאשר החזירה בעלה אל ביתו אשר בהר אפרים, עברו בדרכם בעיר גבעה הנמצאת בנחלת שבט בנימין (צפונית לירושלים). 

כאשר הגיעו לגבעה מצאו חסות לאותו לילה אצל בן העיר. בזמן הסעודה בביתו- דרשו אנשי העיר להוציא החוצה את איש הלוי- האורח. במקום זאת- בעל הבית הוציא בכוח את הפילגש, ובני העיר גבעה- בני שבט בנימין, ביצעו בה מעשי תועבה לאורך כל הלילה.

איש הלוי מצא את פילגשו ללא רוח- חיים ולקח את גופתה איתו לביתו בהר אפרים.

כאשר הגיעה עם גופת הפילגש לביתו- ביתר את גופתה ל-12 חלקים, ושלח לכל שבט חלק מגופתה. העם שהיה מזועזע מהמראה הקשה, התרכז בעיר מצפה שבנחלת שבט בנימין וביקש מהם להסגיר את מי שביצע את המעשה הנורא בפילגש. 

אנשי בנימין לא היו מוכנים להסגיר את אחיהם לשאר שבטי ישראל, ואלו החליטו לצאת למלחמה נגד שבט בנימין. בנוסף- נשבעו: לא לתת לשבט בנימין להינשא לבנות השבטים האחרות, בנוסף- עיר שלא תצטרף למלחמה נגד שבט בנימין- תומת.

העיר אשר לא הצטרפה לקרב- יבש גלעד. עליה באו שאר שבטי ישראל- הרגו את הזכרים, ולקחו 400 בתולות שיתחתנו עם שבט בנימין, כדי שלא יכחד שבט בנימין (כי כל השאר נשבעו שלא להתחתן עמם).

 

הקרב אל מול נחש העמוני

שאול- מלך ישראל הראשון, שבדיוק עלה לשלטון שומע על המקרה: נחש מלך עמון (העיר רבת-עמון שאנחנו מכירים היום כבירת ירדן) נטפל לאנשי העיר יבש- גלעד.

שאול מכנס את כל עם ישראל לראשונה לקרב. עד אז- לאורך כל תקופת השופטים, נחלמו כל מספר שבטים בודדים על אזור הבית שלהם. 

וכאן לראשונה, למרות שאנשי יבש גלעד יושבים בעבר הירדן המזרחי- רחוק מכולם, העם נקרא לעזרתו.

שאול מכנס את עם ישראל בפתח נחל בזק הנשפך מהגלבוע אל עמק בית שאן- אל מול העיר יבש גלעד בצידו המערבי של נהר הירדן- ומנצחים את העמונים בקרב.

כך מציל שאול, יחד עם שאר שבטי ישראל, את אנשי יבש גלעד מזרועו המרה של נחש העמוני.

בסוף הקרב, כאות תודה, נותנים לשאול את רצפה בת איה, בת העיר יבש גלעד, כפילגש מתנה.

 

קבורת שאול ובניו

בספר שמואל א', פרק ל"א מסופר לנו על סיומו של הקרב בגלבוע (באזור כתף שאול) בו בני ישראל נלחמו בפלשתים, והפלשתים הביסו את עמ"י. בנוסף- הרגו באותו קרב גם את שלושת בני שאול, ושאול עצמו נפל על חרבו.

הפלשתים, שהיו מלאי גאווה על הניצחון שלהם על עמ"י- הביאו לתליה ולראווה את גופות שאול ושלושת בניו ותלו על חומת העיר.

בני ישראל היו נבוכים למראה משפחת המלוכה תלויה על חומת העיר הנוכרית אך פחדו מיד הפלשתים- שמא יהרגו גם אותם.

חז"ל אמרו:

"גמילות חסד לאבלים מנין אנו למדין? - מאנשי יבש גלעד, כיון שנהרג שאול ובניו, אמרו אנשי יבש גלעד: אותו האיש שהצילנו מחרפת בני עמון - אין אנו חייבין לגמול לו חסד?! ועמדו כל הגבורים שבהם והלכו כל הלילה לחומת בית שן ולקחו את גופת שאול ואת גופת בניו מחומת בית שן..."

 

אנשי יבש גלעד זכרו את החסד שעשה איתם שאול בקרב מול נחש העמוני, וביצעו טובה תחת טובה- בשעת לילה, אנשי יבש גלעד הורידו את הגופות מחומת העיר בית שאן והביאו אותן לקבורה מכובדת ליד העיר יבש גלעד, עבר הירדן המזרחי. 

 

עברו השנים, ודוד חזר כמלך ישראל השני לעבר הירדן המזרחי, להביא את שאול המלך ובניו לקבורה בנחלתם.

 

העיר יבש גלעד היום

מה עלה בגורלה של העיר?

כיום העיר המקראית נמצאת בשטח ממלכת ירדן, וניתן לזהותה ע"י שימור שם הנחל הקרוב- ואדי יאבס (נחל יבש).

באיזור נמצאים שני תלים ארכיאולוגים השנויים במחלוקת עקב מיקומם הקרוב- רחוק לתל בזק (שם התכנסו עמ"י לקרב בנחש העמוני). שני התלים: תל אבו אל חרז, תל אל מקלוב.

שימור שם נוסף שניתן למצוא על יד שני האתרים הארכיאולוגים הוא הכפר יאבס- הנמצא בצידו המזרחי של נהר הירדן אל מול קיבוץ טירת צבי בעמק בית שאן.