הגלבוע הוא רכס הרים בישראל, המהווה את השלוחה הצפון־מזרחית של הרי השומרון.

הוא רכס הררי שנמצא בין עמק חרוד, בקעת בית שאן והשמרון.

 

שמורת טבע הגלבוע, על כל חלקיה – הגלבוע, מזרח הגלבוע, נחל בזק ומחצבת בית אלפא משתרעת על פני כ-28,000 דונם. זהו אזור מערב בין הים התיכון למדבר, בעל חשיבות אקולוגית עצומה. להר, המתנשא זקוף מעל עמק חרוד ועמק הירדן, יש חשיבות נופית אדירה. להר יש גם חשיבות היסטורית כמקום שבו על פי המקרא נלחמו שאול המלך ובניו את מלחמתם האחרונה בפלשתים.

​

הגלבוע הוא במה הררית היורדת בתלילות לעמק חרוד, מרום של כ-500 מ' מעל פני הים לכ-100 מ' מתחת לפני הים. הרכס בעל צורה קשתית, שעוצבה על ידי כוחות קימוט ושבירה. שורה של שברים גיאולוגיים יצרו בגלבוע מדרונות תלולים כלפי צפון ומזרח, בניגוד למדרונותיו האחרים, היורדים במתינות מערבה לעמק יזרעאל ודרומה לעמק ג'נין.

 

יש המפרשים את שמו העברי של ההר במילים גל=הר, בוע=מבוע ואכן, למרגלות הגלבוע נובעים מעיינות שופעים. ייתכן ששם הכפר ג'לבון, הנמצא בתחום הרשות הפלשתינאית, משמר את צליל השם הקדום גלבוע. ההר כולו נקרא בערבית ג'בל פַקוּעָה, על שם הפטרייה אוזנית הכלך הנפוצה בהר וכפר בשם זה שנמצא בגלבוע (בתחומי הרשות הפלסטינית). בתקופה המוסלמית נחשבו הפטריות האלה למאכל יוקרתי ונשלחו ליצוא מהאזור.

 

הגלבוע הוא השלוחה הצפונית של השומרון. אורכו של הרכס כ-18 ק"מ ורוחבו כ-8 ק"מ. על פסגת ההר עובר קו פרשת המים הארצי בנקודה המזרחית ביותר שלו, כ-12 ק"מ בלבד מהירדן. רוב שטח ההר מתנקז לנחל קישון ואילו חלקו המזרחי לנחל בזק ומשם לירדן.

 

לאורך ההר כולו עוברת דרך נוף גלבוע (כביש 667), ממתחם התיירות בשער הגלבוע (ליד יזרעאל) עד בקעת הירדן. בצד הדרך נמצאים ארבעה יישובים – הקיבוצים מעלה גלבוע ומירב, היישוב המוסדי מלכישוע והיישוב הקהילתי נורית.

 

מבחינה גיאולוגית, הגלבוע הוא חלק מקער שכם, שבו חשופים בעיקר סלעי גיר וקירטון מגיל איאוקן. בנקודות מעטות בהר נראים מחשופים של סלעים וולקניים. השברים שהרימו את הגלבוע ממזרח ומצפון גרמו להתעקלות קו הרכס וליצירת קשת שקצה אחד שלה בהר גיבורים ובשלוחת יזרעאל שבצפון-במערב הרכס, והקצה השני בגבול נחל בזק, מעל בקעת הירדן, בחלק הדרומי-מזרחי של הרכס. העתקה זו גרמה ליצירת המתלולים החריפים המאפיינים את הצד החיצוני (הצפוני) של הגלבוע, לעומת המדרונות המתונים הפונים דרומה.

 

בשיפוליו הצפוניים של הגלבוע, בקו שבר גיאולוגי המפריד אותו מעמק חרוד, נובעים מעיין חרוד, עין עמל (הסח'נה) עין חומה, עין שוקק ועין מודע – מעיינות שופעים שמקור מימיהם הוא המים המחלחלים בצפון השומרון. בהר עצמו אין מעיינות, למעט שלוש נביעות דלות – עין הסמל, עין נורית ועין שאול – שנותרות יבשות רוב השנה.

 

בגלבוע נמצאות שלוש שמורות מוכרזות: הצפונית ביותר – שמורת הגלבוע, כוללת שטחים במורדות הצפוניים של הגלבוע מהר שאול והר ברקן עד הר גפת ושטח נפרד בהר לפידים (שמורה נוספת מוצעת בהר גיבורים). שמורת הגלבוע המזרחי משתרעת מאזור מחצבת בית אלפא דרומה דרך נחל יצפו ונחל צביה עד נחל נר. השמורה כוללת גם שטח קטן ונפרד בחלק התחתון של נחל בזק. השמורה השלישית – שמורת נחל בזק – הדרומית ביותר בגלבוע ,כוללת את החלקים העליונים של נחל בזק.

 

בין הגלבוע הישראלי לשטחי ההר שבתחום הרשות הפלשתינאית מפרידה גדר הביטחון

 

אמנם הגלבוע נראה מקום שקט ופשוט אך נערכו בו הרבה קרבות- 

המקרא מתאר כמה קרבות שהתרחשו בקרבת הגלבוע. אחד מהם הוא הקרב שבו נלחם גדעון במדיינים – בני שבטים מדיינים שנהגו לפשוט ולבזוז את היבולים והרכוש של עובדי האדמה. בקרב המכריע נאספו המדיינים בעמק יזרעאל וישראל חנו ליד עין חרוד. גדעון הביס את המדיינים במתקפת פתע בלילה.

 

קרב נוסף שהתרחש ליד הגלבוע הוא הקרב הראשון של שאול המלך. שאול חנה עם צבאו בבזק, קילומטרים ספורים מדרום לגלבוע, בדרכו להציל את אנשי יבש גלעד מיד מלך עמון.

 

על פי המקרא, הקרב האחרון של שאול ובניו נערך בגלבוע (שמואל א, פרק לא). שמות הפסגות של ההר נושא את שמו של שאול המלך ושל בני משפחתו – גבעת יהונתן, הר אבינדב, הר מלכישוע, הר אבנר וחורבת נר. הר גיבורים מנציח אף הוא את הקרב האחרון של שאול.

 

בחורבת נורית (נוריס) התגלתה מערכת מסתור, שעשויה להעיד על יישוב יהודי בגלבוע שלקח חלק במרד מרד בר-כוכבא. מרבית האתרים העתיקים בהר נוסדו בתקופה הביזנטית, וברובם ככולם נמצאו עדויות לעיסוק בחקלאות – גיתות, בתי בד, שומרות ומדרגות חקלאיות. יושבי הגלבוע באום ימים עסקו בעיקר בגידול כרמי זיתים וגפנים.

 

בחורבת פקועית (הכפר פקועה) התגלו מערות קבורה ובהן סרקופגים, שעל אחד מהם התגלתה כתובת יוונית האומרת "של אלכסיס בן יעקובוס". בחורבת נורית היה יישוב גדול יחסית, שהותיר שרידים כגון מערות קבורה, בורות מים, גיתות ומתקנים חצובים בסלע. אתר מעניין נוסף הוא חורבת נר, שבו השתמר מכלול מבנים קדומים ובורות מים.

 

בשנת 1260 התרחש למרגלות הגלבוע קרב עין ג'לוד – אחד הקרבות החשובים בתולדות המזרח התיכון. בקרב הזה הנחיל המצביא הממלוכי בייברס תבוסה ניצחת לצבא המונגולי.

 

בתקופה העות'מאנית התקיימו בגלבוע הישראלי צורות מגורים המבטאות שלבי מעבר מיישובי נוודים ליישובי קבע. עד מלחמת העצמאות נמצאו בהר ארבעה יישובי קבע בלבד. שלושה מהם שכנו בחלק הצפוני והמתון של הגלבוע: זרעין בתל יזרעאל, מזאר (חורבת מזארים) בהר גיבורים, ונוריס בחורבת נורית. היישוב הרביעי, הכפר ח'רבת אום-סירחאן נמצא בחורבת נר שבדרום הגלבוע. מנגד, בחלק המערבי והמתון של הגלבוע יש שורה נרחבת של כפרים, המנצלים עמקים רחבים המתאימים לחקלאות. שלושה מהם – ערבונה, פקועה וג'לבון – קרובים לקו הירוק.

 

במלחמת העצמאות הפכו היישובים הערביים שבהר לבסיסים שבהם התיישבו כוחות שתקפו את היישובים העבריים שבעמק. ב-10 ביולי 1948 השתלט הצבא העירקי על ההר, פרט לעמדה הישראלית בזרעין. בלילה האחרון שלפני כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה (18 ביולי 1948) עלו אנשי הקיבוצים בדרכים לא דרכים אל ההר ותפסו בו עמדות, פעולה שהביאה לכך שצפון הגלבוע ומזרחו נכללו במדינת ישראל.

 

בגלבוע ישנם כמה ישובים יהודים- מירב, מעלה גלבוע, מיטל, נורית, גן נר, מלכישוע