נחל ציפורי

בין הרי הכרמל לגבעות שפרעם זורם נחל שנקרא על שם הישוב היהודי העתיק ציפורי, שבו שכנה גם הסנהדרין באחת מתחנות נדודיה. הנחל, שהוא אחד מיובליו המרכזיים של נחל קישון, מתחיל את זרימתו בהרי נצרת ונשפך לעמק זבולון. תודות למעיינות המזינים אותו, חלק מהנחל איתן בכל השנה

נחל ציפורי עבר שיקום בשנים האחרונות עקב זיהום שחל במימיו 

אורך המסלול כ4 קילומטרים 

אופציות המסלול- 

1. ניתן ללכת עד טחנת הנזירים ולחזור בחזרה לרכב

2. מבית ספר ראס עלי עד כעאביה (מתחילים על שביל ישראל ואז כחול) 

 

תיאור המסלול- מהחניה יורדים בירידה (לא מונגשת) וישר פונים שמאלה לשביל סלול והולכים לאורך הנחל עד שמגיעים לתחנת הנזירים ( ליד תחנת הנזירים יש מרחב דשא גדול)  בנקודה זו אפשר לחזור אחורה (אופצית מסלול 1)  לאחר תחנת הנזירים ממשיכים ופונים ימינה לכחול . לאחר מכן תפגשו עם פיצול- בו תפנו שמאלה. חוצים את כשר וישר פונים ימינה . ממשיכים על השביל ומגיעים למעיין , שמו של המעין הוא מעין הסוסים . 

במעין הסוסים פונים ימינה והולכים אל החניה 

 

איך מגיעים? 

מצומת יגור שבכביש 70 פונים מזרחה. עוברים את צומת זבולון, ולאחר 3 ק"מ, בין הקילומטרים 48-49, פונים ימינה (דרומה) לעבר ראס עלי וגבעת עליל, בעקבות השלט המפנה לחואלד. לאחר כ-2.5 ק''מ הכביש פונה שמאלה , אך אנו נרד לדרך עפר שממשיכה ישר. נמשיך בדרך זו כ-0.5 ק"מ עד שנגיע לטחנת הנזירים , שבה המסלול מתחיל ומסתיים (מסלול הלוך-חזור).

ניתן לרשום בוויז- בית ספר ראס עלי

 

הקפצת רכב לסוף המסלול: אם תרצו, ניתן להשאיר רכב בסוף המסלול, במרחק של 1 ק"מ מזרחית לעין יבקע, במפגש הסימון הכחול עם הכביש הפנימי של היישוב כעביה, אך מכיוון שמדובר במסלול קצר, חבל לטרוח ומומלץ פשוט לטייל בו הלוך וחזור.​

 

מה ניתן לראות במהלך המסלול? 

 

סימון שביל ישראל-  שביל ישראל הוא מסלול הטיול הרגלי (טרק) הארוך בישראל. מסלולו, לאורך כל מדינת ישראל, מתחיל בהר החרמון בצפון ומסתיים קרוב לבית ספר שדה אילת, על חוף מפרץ אילת, ואורכו נכון לשנת 2025, לאחר השינויים שבוצעו בו במהלך השנים, הוא 1,088 קילומטרים

 

טחנת הנזירים- שמה של הטחנה מגיע מהנזירים בני המסדר הכרמליתי, שרכשו את אדמות האזור באמצע המאה ה-19 מבני משפחת ש-שופאני הדרוזים משפרעם. הנזירים, שהשתמשו בתשתית ישנה של טחנת קמח, שיקמו את האמה המובילה את המים מעין יבקע, בו נבקר בהמשך, והקימו כמה חדרי טחינה, אותם השכירו למרבה במחיר. לצערם, עם פתיחת טחנות קמח המבוססות על המנוע החשמלי (בשפרעם ובשאר ישובי הסביבה), הפסיקה הטחנה לשמש את חקלאי האזור. בשנת 1954 היא שופצה, ועברה לשמש כדיר חזירים.

טחנת הנזירים היתה גם טחנת קמח- שיטת הפעלת טחנת הקמח מוכרת מנחלים רבים בארץ: חלק ממי הנחל נתפסו על ידי תעלה שהובילה אותם לעבר טחנת הקמח, תוך כדי צבירת גובה בין אפיק זרימת הנחל לבין התעלה. במבנה תחנת הקמח, הפילו את המים דרך ארובה ומגלש לעבר גלגל הכפות. כאן כבר כוח הכובד עושה את עבודתו, ולחץ המים הנופלים מניע את גלגל כפות שהיה קשור בחלקו העליון לאבני ריחיים (שנקראות "האבן" ו"השכב"). מכן המשיכו המים בחזרה לאפיק הנחל. שימו לב כי השימוש במים להנעת הכפות אינו מזהם אותם והם חוזרים לנחל נקיים. בטחנות בנחל ציפורי, השתמשו לעיתים במים היוצאים מן הטחנה הראשונה להניע גלגל כפות שני, הנמצא מתחת לחדר הטחינה הראשון, ובכך להכפיל את התועלת מהשימוש במים.

 

עין יבקע- מעיין זה הנקרא גם בפי המקומיים "ראס אל עין" - ראש המעיין או "ראס א-נבע", הוא מעיין איתן. הוא נפוץ גם בשמו "מעיין הסוסים" בשל שימושו בעבר לשטיפת הצאן והסוסים. בריכת המעיין נבנתה כבר בתקופה הרומית ושרידי קירות קדומים בולטים בשוליה. בראשית המאה ה-20 טופלה הבריכה ונבנה בה קיר להרמת מפלס המים על ידי הנזירים הכרמליתים, לצורך הובלת המים באמה לטחנת הנזירים. צמחיית