מאיר הר־ציון –
סיפורו של לוחם, מטייל ואגדה ישראלית

סיפורו של לוחם, מטייל ואגדה ישראלית

כשאנחנו צועדים בשבילי העמק או מטפסים אל מצפה בגלבוע, אפשר לדמיין נער צעיר שצעד כאן לפני עשרות שנים, תרמיל קטן על גבו, מצפן בכיס וברק בעיניים. זהו מאיר הר־ציון, אחד הלוחמים הידועים ביותר בתולדות המדינה, אך גם מטייל בנשמה שאהב את הארץ אהבת אמת. סיפור חייו נשמע לעיתים כמו אגדה, אבל הוא כולו אמיתי – צרוב בנוף ההיסטוריה של ישראל.

ילדות ונעורים

מאיר נולד בשנת 1934 בהרצליה, וגדל בין רשפון, עין חרוד ובית אלפא. הוריו נפרדו כשהיה בן 14, והוא מצא בטבע נחמה ומרחב של חופש. עוד כנער אהב לנדוד רגלית, לחצות נחלים ולהעפיל להר – לא כחובה אלא מתוך סקרנות אמיתית. כל פינה בארץ הייתה עבורו יעד לטיול.

ב־1951, יחד עם אחותו שושנה, חצה את הגבול לסוריה ונתפס. לאחר תיווך בינלאומי שוחררו. המעשה נתפס אז כהעזתו של נער שלא ראה בגבולות מחסום. כמה שנים אחר כך יצא למסע לפטרה שבירדן, עיר הסלע האגדית. מי שטייל שם יודע כמה הדרך קשה, ודמיון הנער הצועד בהרים לבדו הפך אותו לאגדה כבר בחייו.

לוחם ביחידה 101 ובסיירת הצנחנים

כשגויס לצה"ל, התבלט מיד בכישוריו. הוא צורף ליחידה 101 – יחידת קומנדו מיוחדת שהקים אריאל שרון. בתוך זמן קצר נחשב לאחד הלוחמים הנועזים ביותר. אחרי פירוק היחידה עבר לסיירת הצנחנים, ובהמשך היה שותף להקמת סיירת מטכ"ל.

מאיר השתתף בעשרות פעולות תגמול בשנות החמישים. באחת מהן, מבצע כנרת, הפגין אומץ לב יוצא דופן וזכה בעיטור העוז – אחד מעיטורי הגבורה הבולטים של צה"ל. מפקדיו, בהם משה דיין, ראו בו "הגיבור היהודי הגדול מאז בר־כוכבא".

כאב אישי ומעשה נקמה

בשנת 1955 יצאה אחותו שושנה לטיול סמוך לחברון ונרצחה. מאיר, שלא הצליח לשאת את האובדן, יצא עם חברים לפעולת נקמה. האירוע עורר ויכוח ציבורי מוסרי, ועד היום נותר אחד הפרקים המורכבים בחייו. דמותו התעצבה לא רק כלוחם אמיץ, אלא כאדם שבחייו נשזרו גם אהבה עזה וגם כאב קשה.

פציעה קשה והמשך השירות

ב־1956 נפצע קשה בצווארו ובידו בפעולה מבצעית. הפציעה קטעה את שירותו הסדיר, אך הוא לא ויתר. בשנים הבאות שב לשירות מילואים, השתתף במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים ואף נטל חלק בקרבות על ירושלים. הדימוי של לוחם פצוע שחוזר שוב ושוב לשדה הקרב הפך אותו לסמל של נחישות.

חיים אחרי הקרבות

אחרי הצבא פנה לחקלאות והקים את "אחוזת שושנה" ליד כוכב הירדן – על שם אחותו. שם מצא שקט יחסי, אך המשיך להישאר דמות מיתולוגית. לאורך השנים התרחק מהזירה הציבורית, אך סיפורי חייו המשיכו לעבור מדור לדור – במיוחד בין לוחמים ומדריכי טיולים שמספרים עליו בשטח.

מותו והנצחתו

מאיר הר־ציון נפטר ב־2014, בן 80. בהלווייתו השתתפו ראשי המדינה, בהם נשיא המדינה שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו. אך לצד המנהיגים עמדו גם אנשים פשוטים – מטיילים, לוחמים לשעבר ותושבי העמק – שבאו להיפרד ממי שנחשב לאחד הלוחמים הגדולים שקמו לישראל.
 

סיכום

מאיר הר־ציון לא היה רק לוחם מהולל, אלא גם נער סקרן שהפך את הארץ כולה לשביל אחד גדול. סיפוריו משלבים טיולים נועזים, קרבות גבורה וכאב אישי, וכולם יחד מציירים דמות מורכבת ומרתקת.

כמו בטיול טוב, שבו הדרך עצמה חשובה לא פחות מהיעד, כך גם חייו של מאיר מלמדים אותנו: אהבת הארץ, אומץ לב ונאמנות – אלו אבני הדרך שהשאיר לדורות הבאים.