תל שימרון

04.09.2020

יאיר מאור, מדריך בוגר ורכז פרוייקטים ואירועים במרכז סיור ולימוד גלבוע מעיינות


על צומת נהלל מתצפת גבעה משונה בשולי עמק יזרעאל רום גבוה מעלה בנו תהיות על סיפורו, כאשר נטפס לראשו יספרו לנו עצי האורן את אגדותיו ורחש הציפורים יהיו לנו לתרגם תושביו הקדומים.
מי שלט על שימרון?
תחילה מוכרת לנו העיר שומרון כעיר כנענית מבוצרת הן בספר יהושע "מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן מְראוֹן אֶחָד מֶלֶךְ אַכְשָׁף אֶחָד"
וגם בחלוקת השבטים כאחת הערים של שבט זבולון, "וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן".
אך העיר ששכנה על גבעה זו מוכרת לנו בנוסף ממקורות חיצוניים קדומים יותר מתקופת יהושע!
בתקופת הברונזה שלטו כאן המצרים בתקופת שלטונם דאגו לתעד רבות במכתבים ומגילות אך בנוסף גם בקללות.
במגילות אל-עמרנה מופיעה לנו שמרון בעניין שלטון ומסים מופיעה גם כן בכתבי המארות, הכוונה לקללות המוטלות על ראשי המנהיגים של ערי ארץ כנען שמרדו בשלטון.
על פי הכתוב במכתבי אל עמרנה אנו יכולים ללמוד ששמו של המלך של שימרון היה 'שמוהודו':
"למלך אדוני (הכוונה לפרעה היושב במצרים) אמור. דבר שמוהדו מושל שמעונה. לרגלי המלך שבע פעמים ושבע פעמים נפלתי. לכל פקודות מלכי אני מציית ולכל פקודות הנציב אשר מינה עלי מלכי אני שומע (מציית)."1 שמוהודו מראה את כניעתו בפני פרעה בכך שמנהל את ממלכתו הגדולה בכפוף להוראותיו של שליחי המצרים. על פי חלק מהחוקרים העיר שמרון הייתה מהגדולות באזורה ועל כן חשובה ביותר, טיעון זה נתמך בדיון בתלמוד הבבלי אותו נזכיר בקרוב. צורה נוספת שבה מופיעה עירנו בשם שמע'ון (קרי-שמררון) הנידונה הוא במכתב אל עמרנה א"ע 224, בו מוזכרת סוגייה מעניינת בה פונה שמהודו לפרעה בעניין דגן. דגן הדוחן המועלה כמס ומנחה לפני מצרים נמצא מקולקל ולא טוב מספיק!
חשוב לזכור שארץ כנען בתקופת הברונזה הייתה בין הראשונות שהחלו לעבד את הקרקע בצורה תעשייתית ובהיקף גבוה.
מרבה שמות מרבה וודאות
כאשר מגיעים היוונים לארץ ישראל ב-332 לפנה''ס מגיעה גם תחושת ביטחון לתושבי הארץ וניתן לראות בתקופה ההלניסטית רבים מתושבי הערים יורדים מהתלים ונותנים לעירם להתפתח למרגלותיו, כך מקבלת העיר את שמה החדש 'שמעוניא' או 'סימוניה' מזכר על ידי יוסף בן מתתיהו כאחת הערים שנלחמו ברומאים במהלך המרד הגדול. עכשיו עולה השאלה הקשה מניין אנו יודעים שתל שמרון הוא דווקא כאן?
הזיהוי הראשון לשמרון לא נעשה על ידי ארכיאולוג מפורסם או מדריך טיולים, הראשונים לעשות זאת היו חכמי התלמוד הירושלמי שזיהו את שימרון עם העיר המקראית 'שומרון' שהייתה חשובה בתקופת ההתנחלות:
"וקטת – קטינית, ונהלל – מהלול, ושמרון – סימונייה, ויראלה – חורייה, בית לחם - בית לחם צרייה"2
אזכור זה חשוב ביותר שכן יחד איתו מובאים כאן ישובים סמוכים העוזרים לנו לאשר את מיקומה המדויק של העיר הקדומה. אזכור נוסף לעיר כאשר אנשי שמרון מבקשים להם לחזן ודיין סמכות מהסביבה ולתפקיד זה נבחר לוי בר סיסי:
"בני סימונייא אתון לגבי ר' אמרין ליה בעא תתן לן חד בר-נש דריש דיין וחזן ספר מתניין ועבד לן כל צורכינן ויהב לון לוי בר סיסי"3 לוי בר סיסי שהיה תלמידו של רבי נשלח לשמרון יחד עם ההמלצה מרבי 'אדם כמוני אני נותן לכם'4
סוגיא נוספת בה מופיע העיר שומרון כיהודית היא שוב בנושא דגן:
"רבי זעירא בעא קומי רבי יסא כי נן אמרין הדא בקעת סימוניא אין זורעין לתוכה אלא מין אחד בלבד"5
מה גידל גנן בגן?
אנו רואים אזכורים של העיר שומרון הקדומה בנושאים שונים אך אזכור שחוזר על לצמו הוא הוא עניין הדגן שגידלו אנשי שומרון. תחילה אנשי שומרון מתקופת הברונזה המאוחרת מזכירים את 'הדוחן'.
הדוחן הינו מין של דגן הגדל באזורים הקשים לעיבוד מבחינת אקלים וקרקע, כיום חוקרי בטוחים בשיוך הדוחן של ימינו לדוחן הקדום ו אשר מוזכר בירושלמי 'בקעת סימונא' ניתן להסיק שהיא מוזכרת כעיר שומרת מסורת על איסור כלאיים הבקעה שירשה את שם העיר המלמדת אותנו על חשיבות העיר בתקופתה ובתלמוד הירושלמי מובאת הבקעה כחלקה שבה יש לשמור על איסור כלאיים.
בעת החדשה
תל שומרון משך את תשומת הלב של מספר קבוצות שראו את הברכת הקרקע מבעד לשחורת הביצה וזמזום יתושי המלריה. ראשוני המתישבים הגיעו ב-1867 קבוצה של טמפלרים גרמנים ניסו להקים על הראש הגבעה האחזות הקרובה ביותר לנצרת הקדושה להם אך מחמת המלריה נאלצו לנטוש את האזור.
תל שמרון נשאר בשממנו עד ספטמבר 1921, עת הגיעו ראשוני נהלל להתיישב למרגלות התל עד שסיימו לייבש את הביצות ואפשרו לקיים הבטחת הארץ של בקעת סימונא.
החל מ-1936 שימש המקום כתחנת הכשרה של תנועת המושבים. ב-1936 התיישבו במקום בני הדור השני של נהלל וקיימו קומונה, שהתקיימה עד 1939.
בשנת 1948 הוקם על הגבעה הסמוכה לתל, קיבוץ תימורים, שהפך ב-1953 למושב שיתופי, ושנה לאחר מכן עבר דרומה לאזור קסטינה בגלל מחסור בקרקעות.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוקמה על המדרון של התל (באזור העיר התיכונה) מעברה לקליטת עולים שיועדו להקים את מגדל העמק ורמת ישי.
בקרבת התל נמצאה כתובת "שבת" שלדעת החוקרים ציינה את תחום השבת של היישוב הקדום או של היישוב העתיק מהלול הסמוך[11].

מקורות:
1. מכתב א"ע 225,
2. תלמוד ירושלמי, מגילה, פ"א ע"א.
3. תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק י"ב, הלכה ו'; בראשית רבה, פא, ב.
4. בראשית רבה, פרשה פ"א, פסקה ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק י"ב, הלכה ו'.
5. תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ב', הלכה ח'.