בתקופות קדומות כשאנשים חיפשו מקום להתיישב בהם, הם היו הולכים לפי דמק"ה - דרך, מים, קרקע, הגנה. לפני הקריטריונים האלה הם היו מוצאים מקום מתאים למגורים. מקום גבוה, שיהיה יתרון אסטרטגי, מקור מים זמין, קרקע טובה לחקלאות, וקרוב לדרך מרכזית, שיוכלו להתנייד, לסחור, וכו'.                                                     אז הראשונים היו מגיעים למקום כזה, בונים את ביתם, חיים את חייהם, ואחרי כמה זמן המקום היה ננטש (רעידת אדמה, שודדים, ועוד).                                                                                                                     קבוצת אנשים אחרת היתה מגיעה ורוצה להתיישב באותו מקום בגלל דמק"ה, ובמקום לפנות את חורבות היישוב הקודם, הם היו פשוט בונים מעל החורבות.                                                                                                 וגם הם, היו נוטשים את המקום לאחר כמה זמן ואנשים חדשים היו מתיישבים על החורבות של הקודמים, ושוב ושוב הגלגל הזה היה חוזר על עצמו. בכל פעם היתה נוצרת עוד שכבה של חורבות ואדמה, והגבעה היתה גובהת וגובהת, עד שנוצר תל.                                                                                                                           בעמק המעיינות ישנם הרבה מאוד תלים, מכיוון שיש המון מקורות מים, קרקע טובה לחקלאות, והיא קרובה לדרכים מרכזיות. דרך המלך שעברה לאורך בקעת הירדן, כביש 90, והיה את דרך הים שעלתה ממצרים לאורך הים התיכון, ולפני הכרמל חתכה מזרחה דרך העמקים.                                                                                       כל אלה גרמו לאנשים להגיע ולהתיישב באיזור שלנו

העיר בית שאן היא כבר מתקופת מאוד עתיקות. והתקופה הכי פורחת שלה היה בימי הרומאים. בעיר עצמה לא היו יהודים, אבל מסביב היו. הפער התרבותי בין הרומאים ליהודים היתה תהומית. וניתן לראות את ההשפעה של התרבות הרומית על היהדות בצורה חזקה בבתי הכנסת. למשל- בבית הכנסת של אחד היישובים מסביב לבית שאן, בית אלפא, ניתן לראות ברצפת הפסיפס המפוארת גלגל מזלות עם דמויות נשיות הלניסטיות, ועוד הרבה סממנים רומאיים.                                                                                                                                  זה יוצר שאלה גדולה - עד כמה אנו נותנים לתרבות הרומית להשפיע עלינו, ועד כמה אנחנו מתעקשים לשמור על המסורת שלנו.                                                                                                                                      אחד התלים הגדולים והמרכזיים בעמק בית שאן הוא תל רחוב, מהתקופה הכנענית והישראלית

התל נמצא בין רחוב לעין הנציב, קרוב לכביש 90. שטחו 100 דונם והוא התל הכי גדול בעמק, ובין הגדולים בארץ

התל נגלה בשנות ה50 כשחפרו באיזור.                                                                                                   ביחד עם התל, מצאו 3 כבשנים שכנראה שומשו לייצור כלי חרס. בנוסף התגלו חרס עם מנורה, ובית כנסת.          בית הכנסת הוא בגודל של 18×24 מטר, וכל הרצפה מכוסה פסיפס.                                                                 בית הכנסת לכיוון ירושלים, משמע נבנה אחרי חורבן בית שני, כנראה במאה ה4 לספירה הנוצרית.                     בכניסה לבית הכנסת הוצב כתובת, שהוא אחד הממצאים החשובים שנמצאו מהתקופה הזו.                         בשנת 1973 חקלאי עין הנציב מצאו בשדות סמוך לתל כתובת עתיקה מהתקופה הביזנטית. הכתובת היא עם הכיתוב על התלמוד הכי עתיק שנמצא עד כה, והכי קדום שכתוב בכתב עברי. היא מהמאה ה5-6 לספירה, ובה היה כתוב:                                                                                                                                                  "שלום, הפירות הללו אסורים בבית שאן בשביעית ובשאר שבוע מתאסרין דמ(א)י הקישואין

 והאבטיחין והמלפפונות ואסטפליני והמינתח הנאגדת בפני עצמה ופול המצרי הנאגד

בשיפה והקפלוטות מן העצרת עד החנוכה והזירעונין והקצע והשמשמין והחרדל והאורז והכמן והתורמסין

 היבישין והאפונין הגמלונין הנימכרין במידה והשום ובצלין בני מדינה הנימכרין במידה

והתמרין אפסיות והיין והשמן בשביעית שביעית שמשבוע דמ(א)י והפת חלה לעולם אילו המקומות

המותרין סביבות בית שאן…"

הכתובת עוסקת בנושא שמיטה.                                                                                                        בתקופה זו יש כמה אופציות לגבולות ארץ ישראל: גבול האבות - הארץ המובטחת לאברהם, לפי כיבוש יהושע בן נון,  לפי עולי בבל, ערזא ונחמיה - הגבול שמשתמשים במשנה והתלמוד.                                                     בבית שני לא גרו יהודים בבית שאן עצמה, אלא ביישובים באיזור, ובתקופת יהושע הוא לא כבש אותה.

לפי ההשערה, רק בתקופת דוד המלך חיו יהודים ממש בבית שאן.                                                                          בסוף החליטו שבית שאן אכן חייבת בשמיטה, כי גם אם לא כבשו אותה, או לא גרו שם יהודים, העיר עדיין נמצאת בתוך ארץ ישראל.                                                                                                                 בכתובת מוזכרים כמה יישובים שגם היום "חידשנו" אותם - צמח (סמח), נוב (נאב), חספין (חספיה), חניתה, בצת (אלבאצה), כברי (כבריתה).                                                                                                                       בנוסף, בשנת 2016 אורי גרינהוט בן 7 מתל תאומים טייל עם חבריו ואבא של אחד החברים באיזור ליד התל, ופתאום הוא שם לב לאבן מיוחדת על האדמה. הוא הרים ומצא פסלון עם דמות אישה. ההשערות היו שזו אישה בשר ודם או אלת הפריון. מייד הפסלון הועבר לרשות העתיקות ואורי קיבל תעודת הוקרה על אזרחות טובה.

     הפסלון מתוארך לתקופה הכנענית, המאה ה15-16 לספירה.                                                                        אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לטבע, תפתחו עיניים לאדמה ולמה שמסביבכם, כי אולי תמצאו גילוי עתיק!      -  אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים - (דוקטור סוס)